גזר דין בתיק תת"ע 849-03-11

הנאשם שבפניי הורשע על סמך הודאתו בעבירה של נהיגה בשכרות, עבירה על סעיפים 62(3), 64ב(א) ן- 39א לפקודת התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: " הפקודה") ; ועל תקנה 169 א לתקנות התעבורה,  התשכ"א- 1961.

מעובדות כתב האישום עולה כי ביום 15.01.2011 בשעה 21:13, נהג הנאשם ברכב מסוג "פונטיאק", בהיותו שיכור. בבדיקה שנערכה לו באמצעות מכשיר הינשוף, נמצא כי ריכוז האלכוהול בליטר אוויר נשוף שלו הוא 325 מיקרו גרם.

היות שכך ב"כ המאשימה ביקשה להשית על הנאשם עונש של שנתיים פסילה, קנס ופסילה על תנאי. נציג המאשימה הדגיש כי מדובר בנאשם שלחובתו 16 הרשעות קודמות, וכי העבירה האחרונה שלו היא משנת 2010. מנגד, הסנגור ביקש מבית המשפט להתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם ולא להשית עליו את כל פסילת המינימום הקבוע בפקודה. לטענתו, מדובר בנאשם מבוגר בן 47, נשוי ואב לילדים. בנוסף, ציין כי מדובר באירוע נקודתי שאינו מאפיין את אורח חיים של הנאשם. הסנגור הדגיש כי פסילת רישיונו של הנאשם פירושה, פגיעה קשה בפרנסתו ובפרנסת בני משפחתו התלויים בו לחלוטין. כמו כן,  אמר כי אביו ואחיו של הנאשם סובלים מבעיות רפואיות חמורות.

קיימת מחלוקת בין בתי המשפט לתעבורה, באילו מקרים ראוי להטיל על נאשמים שנתפסו בנהיגה בשכרות, פחות מעונש המינימום הקבוע בפקודה. ככלל, נציגות המאשימה בירושלים סבורה, כי על נאשמים שנתפסו נוהגים בשכרות יש להשית באופן גורף את עונש המינימום הקבוע בפקודה, ורק במקרים חריגים ביותר, ניתן להשית פחות. לצערנו, עד כה לא ברור לנו מהם אותם המקרים החריגים והקיצונים המצדיקים פסילה פחותה מעונש המינימום.

בעניין זה אציין כי המדינה מבקשת לתקן את החוק ולקבוע מדרג בעניין הנהיגה בשכרות.  תיקון 106 לפקודת התעבורה מבקש לקבוע דירוג על פי רמת האלכוהול וזוהי הלשון המוצעת (בתזכיר):

כשבבדיקת דגימת נשיפה או דגימת דם (להלן - דגימות) נמצא בגופו של הנהג עד פי אחד וחצי מריכוז האלכוהול המותר, ואם מדובר בנהג שחל עליו ריכוז מותר מופחת לפי פסקה (3א) להגדרת "שיכור" בסעיף 64ב לפקודה, בגופו נמצא עד ריכוז האלכוהול המותר דרך כלל- עונש המינימום יהא פסילה מהחזיק ברישיון נהיגה  לשנה אחת;

כיוון שהיום הכמות על פיה מרשיעים היא 290 מיקרו-גרם, הרי עד לכמות של 435 מיקרו-גרם עונש המינימום המוצע על ידי המדינה, הוא רק שנה אחת, ומדוע לכן יגרע חלקו של הנאשם שהודה ולא ניהל הליכים ולא משך הדיון?  מוזר הוא שהמדינה בכובעה האחד טוענת שיש לשנות החוק הקיים, ובכובעה השני מגינה עליו בחירוף נפש אפילו אם ישנן נסיבות שלא לדבוק בו.

עוד יש להוסיף כי טענת התביעה שבתי המשפט עומדים על פסילת המינימום אין לה על מה שתסמוך.  מחקר ראשוני שנעשה ע"י ד"ר שומרון מויאל ופרופסור מימי אייזנשטדט  הראה כי בקרוב ל  - 65% מתיקי השכרות, היה האורך הממוצע של הפסילה פחות משנה ובמקרים רבים חודשים ספורים.  נתון אחר הראה כי ממוצע הפסילה בכלל התיקים (החמורים והקלים יחדיו) היה 13.5 חודשים עם סטיית תקן משמעותית של 11.2 חודשים.  המשמעות של סטיית התקן היא כי היו הרבה מאוד מקרים בהם הפסילה הייתה נמוכה (המחקר הוצג בהשתלמות שופטי התעבורה בחודש פברואר 2012).

לאלה יש להוסיף כי מוזרה בעיני עמדתה של התביעה שכן התביעה עצמה הגיעה לפני לא פעם ולא פעמיים ולא שלוש פעמים להסדרי טיעון שבמסגרתם הוטלו על נאשמים עונשי פסילה נמוכים להפליא משיקולים של "נסיבות מיוחדות".    אם הבנתי נכון, הרי לגרסת התביעה יכולה היא להגיע להסדרים ולקבוע כי ישנם נסיבות מיוחדות, אך בית המשפט איננו רשאי לעשות כן, וגישה זו כמובן איננה יכולה להתקבל.  במילים פשוטות יותר, התביעה גורסת כי היא ורק היא תקבע מהן הנסיבות המיוחדות.  דעתי שונה היא שכן לא יעלה על הדעת כי קביעת הענישה תעשה על ידי התביעה דווקא.

ככלל עמדתו של מותב זה היא שבהתקיים נסיבות מיוחדות במקרה שלפניו רשאי הוא להשית פחות מעונש המינימום ולהורות שהפסילה חלקה תהא על תנאי. הרי שכידוע שיטת הענישה בשיטתנו היא שיטה המשקללת את נסיבותיו האישיות והמיוחדות של כל אדם ואדם. כל אדם הוא עולם ומלוא וכל אחד נושא את נסיבותיו האישיות באמתחתו.

והשאלה במקרה שלפנינו היא כמובן אם יש נסיבות מיוחדות והתשובה היא כן.

כאמור במקרה שלפנינו התרשמתי כי מדובר בנאשם המנהל אורח חיים תקין ונורמטיבי. העושה ככל שלאל ידו על מנת לפרנס את משפחתו בכבוד, וכן לסייע לאחיו ולאביו החולים. זאת ועוד, בתסקיר שהוגש על ידי שירות המבחן ביום 23.01.2012 עולה כי הנאשם עובד לפרנסתו כסוכן מכירות בחברת "פרונט ליין" לשיווק חלקי רכב. עוד ציין שירות המבחן כי הנאשם "נשא באחריות לביצוע העבירה ונהיגה תחת השפעת אלכוהול". הנאשם "גילה מודעות לחומרת מעשיו והביע חרטה על כך". שירות המבחן לא התרשם כי קיימת אצל הנאשם בעיה של צריכת אלכוהול או שימוש לרעה באלכוהול.

לאחר ששירות המבחן התרשם באופן חיובי מהנאשם ומצא אותו מתאים לביצוע צו שירות לתועלת הציבור בנה לו תוכנית בהיקף של 250 שעות אותן יבצע הנאשם במסגרת המחלקה לשירותים חברתיים, במזרח ירושלים, ביחידת שט"י ובספריית העירייה בתפקיד מענה טלפוני, סידורים וסיוע לצוות.

הנאשם שלפנינו, הודה בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, נטל אחריות והביע את חרטתו הכנה על מעשיו, ובכך חסך מזמנו של בית המשפט. לפיכך, בשל נסיבותיו האישיות של הנאשם וחרטתו, הגעתי למסקנה כי יש להטיל על הנאשם את עונש המינימום, אך הטלת חלקו על תנאי, כאמור בהתאם לסמכותו של בית המשפט. זאת, לאחר ששמעתי את הצדדים וטיעוניהם, ולאחר ששקלתי את האינטרס הציבורי במניעת נהיגתם של נהגים שיכורים, נסיבותיו, הודאתו באשמה, עברו התעבורתי, לקיחת אחריות וכמות האלכוהול.

לאור האמור, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:

         א.         פסילה של שנתיים ימים, מתוכם ירוצו בפועל ששה חודשים בניכוי הפסילה מנהלית שכבר ריצה.  הפסילה תחושב מיום 1.7.2011.  יתרת שמונה עשרה החודשים, יהיו על תנאי לשלוש שנים, אם ינהג בזמן שכרות.

         ב.           250 שעות לתועלת הציבור, אותן יבצע הנאשם במסגרת המחלקה לשירותים חברתיים, במזרח ירושלים, ביחידת שט"י ובספריית העירייה בתפקיד מענה טלפוני, סידורים וסיוע לצוות. הפיקוח ייעשה על ידי שירות המבחן. אם יהיה צורך בשינוי מקום ההשמה, שירות המבחן יבצע את השינוי וידווח על כך בכתב לבית המשפט.  הנאשם מוזהר כי אם לא יעמוד בתנאי השירות, ייאלץ בית המשפט להפקיע את השל"צ ולגזור את דינו מחדש.  אין מקום בנסיבות אלו לעיכוב השל"ץ.

למרות שלא הוטל עליו עונש של מאסר על תנאי, הנאשם מוזהר כי העונש על נהיגה תחת השפעת אלכוהול בפעם שנייה, הוא מאסר בפועל.

המזכירות תשלח העתק גזר הדין לתביעה, לב"כ הנאשם עו"ד שיפמן ולשירות המבחן.